פסק-דין בתיק ת"א 223118/02

1.    הנתבעת היא המוציא לאור של שבועון אשר נושא את השם: " אנשים". ב-19.12.1996, סמוך לאחר היווסדה, התקשרה הנתבעת בחוזה מסגרת ל" הזמנת ביצוע הדפסה ואריזה" מהתובעת. (להלן: " החוזה").

בשלהי 1999 נרכשו מניות הנתבעת על ידי מרקעי תקשורת בע"מ (להלן: " מרקעי תקשורת"), והנתבעת הודיעה לתובעת על ביטול ההתקשרות עמה. מאז, מבוצעות עבודות הדפוס והאריזה של השבועון על ידי בית דפוס שבשליטת מרקעי תקשורת.

עד לחילופי השליטה בנתבעת, שימש כמנכ"ל שלה מי שהיה עד אז גם בעלים של 20% ממניותיה - מר משה שלו. יתר המניות שבהון הנתבעת הוחזקו באותה תקופה על ידי חברות זרות בשליטתו של תד אריסון ז"ל.

עילת התביעה כאן היא השיק האחרון שהוצא על ידי הנתבעת לצורך תשלום התמורה בגין העבודות שבוצעו על ידי התובעת בחודש נובמבר 1999, כשסכום קטן ממנו נועד לכסות גם חיוב מחודש אוקטובר. השיק שסכומו 594,178.65 ש"ח וזמן פירעונו 30.1.2000, לא כובד על ידי הבנק הנמשך. כפי שהתברר, בעלי השליטה החדשים בנתבעת סגרו את החשבון עליו משוך השיק, ובזה סוכל פירעונו.

2.     ב-13.2.2000, הגישה התובעת את השיק לביצוע בהוצאה לפועל. במסגרת ההתנגדות שהוגשה על ידי הנתבעת טענה היא, שבהתנהלותה גרמה לה התובעת נזקים העולים על סכום השיק ושעל כן אין היא חבה בפירעונו.

הנתבעת מנתה בהתנגדות שהגישה 3 סוגי נזקים:

חיובי יתר בסכום של 640,785 ש"ח "שיסודם בהעלאות חד-צדדיות של מחיר התמורה על ידי מעריב";

חיובי יתר בסכום של 3,380,536 ש"ח בשל גביית סכומים " בגין הדפסת השבועון בצבע מלא בעוד שבפועל הודפס השבועון במרבית המקרים רק בחלקו בצבע";

סכום של 4,680,000 ש"ח בגין אובדן מודעות פרסומת בעקבות איכותם הירודה והפגומה של שירותי ההדפסה שניתנו על ידי מעריב.

כב' הרשם (כתוארו אז) שוורץ, החליט ליתן לנתבעת רשות להתגונן רק בגין נזקיה הנטענים של התובעת מהסוג הראשון, וגם את הטענה בנושא זה קיבל כטענת הגנה אפשרית " אם כי בדוחק".

ערעורה של הנתבעת על החלטה זו - נדחה.  כב' השופטת אלמגור קבעה בהחלטתה בין היתר:

" טענת הקיזוז, כפי שהועלתה בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, אינה מפורטת כדבעי ויותר נכון לאמר שהיא טענה סתמית אשר אין נותנים בגינה רשות להתגונן. אך חסד עשה כבוד הרשם עם המערערת משנתן רשות להתגונן בטענת הקיזוז הקצוב בגין חיובי יתר כתוצאה מהעלאות חד-צדדיות במחירי ההדפסה".

3.    טענת הקיזוז בגין חיובי יתר מהסוג הראשון, מושתתת על סעיף 7 לחוזה,  אשר בסיפא שלו קובע:

"עקב שינויים במחירי הנייר בעולם אחת לרבעון קלנדרי, מוסכם בזה על הצדדים, כי במקביל לביצוע חוזה זה יערכו הצדדים משא ומתן לעדכון התמורה על פי סעיף זה דלעיל בהתאם לעדכונים ו/או השינויים הרבעוניים במחירי הנייר כאמור".

מכוח הוראות סעיף 7 הנ"ל לחוזה, הועלו המחירים עבור עבודת הדפוס 3 פעמים בתקופת ההתקשרות עם התובעת:

5% ביולי 1997;

3.5% באוקטובר 1997;

3.5% בינואר 1998.

יצוין שההסדר לפי סעיף 7 לחוזה, שונה באוגוסט 1998 משנחתמה " תוספת להסכם מיום 19.11.96" (להלן: " הנספח לחוזה"), שאז הופחתו המחירים והועמדו על בסיס קבוע, תמורת התחייבותה של הנתבעת להדפיס את השבועון במשך שנה אחת לפחות. (הנספח לחוזה מצורף להתנגדות לביצוע שטר כנספח א' 1 לכתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בת.א. 1275.1/00 אשר מצורפים גם הם להתנגדות).